פסק-דין בתיק ת"א 33348-12-12

זוהי תביעה כספית בעילה נזיקית ע"ס 197,000 ש"ח, אשר הגיש התובע נגד מי שבתקופה הרלוונטית הייתה מעבידתו, ונגד משטרת ישראל אשר ניהלה נגדו הליך פלילי.

תמצית טענות התביעה:

1.  בחודש מרץ 2009 קיבל התובע דו"ח תעבורה, לפיו הוא ביצע עבירת תנועה של אי ציות לרמזור אדום, ביום 16.6.08, בעת שנהג בקטנוע מס' 3436961. הדו"ח הוצא במקור ע"ש נתבעת 1, שהייתה מעבידתו בתקופה הרלוונטית, במרמה וזיוף חתימת התובע על טופס  החתמה/זיכוי על רכב בו הסבה את הדו"ח על שמו.

טופס ההחתמה/זיכוי על רכב, שלטענת  התובע חתימתו עליו זויפה,  (להלן:" הטופס "), מאשר כביכול  שהתובע החזיק בקטנוע מיום 16.6.08 עד 29.6.08. 

התובע צירף חוו"ד גרפולוגית, לפיה אין מדובר בחתימתו על גבי הטופס. הוא פנה למשטרה וטען  שחתימתו זויפה, שהוא לא נהג בקטנוע ואף לא החזיק בו בעת ביצוע העבירה, אך המשטרה התעלמה מטענתו ומהתנהגות נתבעת 1. לאחר שפנייתו אל נתבעת 1 לא נענתה, הוא הגיש בקשה להישפט.

2.  טוען התובע, כי התנהלות המשטרה ונתבעת 1, כולל ההליך המשפטי שהיה הצפוי לו עקב בקשתו להישפט, גרמו לו  למצוקה נפשית, דיכאון וחוסר שקט, שהצריכו טיפול פסיכיאטרי ותרופתי. התובע הגיש תלונה במשטרה נגד המעביד בגין המרמה והזיוף, אך לא הצליח לבדוק מה עלה בגורלה, למרות פניותיו אל המשטרה. הוא המציא למשטרה את חווה"ד הגרפולוגית הקובעת שחתימתו על המסמך זויפה, אך המשטרה לא מיהרה לטפל בנושא, במשך כחצי שנה.

רק במהלך הדיון בבית המשפט לתעבורה חזרה בה המשטרה מהאשמה, וכתב האישום נמחק, לאחר שנגרמו לו תלאות, עוגמת נפש, מצוקה וצער, שגרמו גם להידרדרות בלימודיו.

3.  לגרסתו, הנתבעים, במעשיהם ומחדליהם, אחראים לנזקים שנגרמו לו, וחזרת המשטרה מכתב האישום מתיישבת עם רשלנות מצידה.

לטענת התובע, המשטרה ניהלה נגדו הליך פלילי תוך התעלמות מטענותיו בדבר הזיוף והמרמה מצד הנתבעת 1, ונהגה ברשלנות, חוסר זהירות  וגרמה לו לנזקים. בדיעבד ולאחר שקיבל את מסמכי המשטרה במסגרת ההליכים המשפטיים בתביעה דנן, התברר לו כי בתלונת הזיוף שהגיש, המשטרה ביצעה חקירה ראשונית כללית של 2 מנהלי הנתבעת 1, שהכחישו את הזיוף. לגרסתו, אילו המשטרה הייתה עושה עבודה נאמנה היא הייתה מגלה את האמת.

תמצית טענות ההגנה:

4.  המדינה, שמכחישה את טענות התובע, טוענת, כי פעלה בסבירות בהתאם לנהלים וההנחיות ובהתאם לסמכותה וחובתה על פי דין.

עוד טוענת המדינה כי בהתאם לסעיף 3 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב -1952,  קמה לה חסינות מפני  תביעות ונזיקין שלא הוכחה בהם רשלנות  רבתי שבמעשה.

ביום 16.6.08 בשעה 15:46 צולם קטנוע מספר רישוי 3436961, עובר עבירה של חצית צומת ברמזור אדום, ולכן נרשם דו"ח מסוג ברירת משפט לחובת הבעלים הרשום - היא הנתבעת 1.

ביום 18.1.09 שלחה הנתבעת 1 בקשה להסבת הדו"ח על שם התובע, וצרפה את הטופס  עליו חתום התובע, המאשר את קבלת הקטנוע לחזקתו, מיום 16.6.08 בשעה 8:00 ועד יום 29.6.08 בשעה 8:00.

בטופס נרשם, שהתובע מקבל על עצמו אחריות לכל דו"ח תנועה או עבירה ביחס לקטנוע בתקופה הנ"ל והמעבידה אף צרפה צילום רישיון נהיגה של התובע. מכיוון שפניית המעבידה עמדה בנוהלי המשטרה בדבר הסבת דו"ח, נשלח אליה ביום 16.2.09 מכתב  לפיו הדו"ח הוסב ע"ש התובע, וביום 24.2.09 נשלח דו"ח אל התובע.

5.  ביום 4.3.09 פנה התובע טלפונית ליחידת פניות ירקון, ביקש תמונות מזירת האירוע, וביום 21.4.09 נשלחה אליו התמונה. ביום 27.5.09  פנה התובע בבקשה להישפט וביום 24.6.09 נשלח מכתב העונה לבקשתו.

ביום 29.10.09  התקיים דיון בבית המשפט לתעבורה, במהלכו התובע כפר באשמה והתיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 16.5.10.

טרם ישיבת מועד הראיות שנקבעה בעניינו של התובע , נבחן עניינו ונמצא שקיים חוסר בראיות  להוכחת אשמתו. משכך, נתבקשה הסכמת התובע למחיקת כתב האישום וביטולו, וביום 4.5.10 - בוטל כתב האישום. כתב האישום נמחק מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה, מהסיבה  שבמקום העבירה נמצאו רכבים נוספים, ולכן לא ניתן היה לקבוע באופן חד משמעי מי מכלי הרכב ביצע את העבירה.

הנתבעת מכחישה כל קשר סיבתי בין טענת התובע לנזק נפשי, תפקודי או רפואי, לבין  מעשה או מחדל שלה, והיא מכחישה את הנזק הנטען.